יום ראשון, 1 בפברואר 2015

1,180 מילים על הסכמי עבודה - אמון, שקיפות והוגנות

הקדמה

הפוסט הזה נכתב בצורה די ספונטנית, אחרי שבתקופה האחרונה יצא לי להיתקל בהסכמי עבודה של חברות מכובדות (או שלפחות נחשבות ככאלה), שעושות הכל - חוץ מלכבד את העובד.

לפני שאני מתחיל, יש שתי הבהרות שנראות לי חשובות לעניין:

הבהרה ראשונה: הפוסט הזה לא נועד להיות פוסט בכייני. הוא לא נועד לספר על מר גורלי, וגם לא לספר על כמה אני מסכן. לא אני, וגם לא העובדים המקבילים אלי, כי מסכנים אנחנו לגמרי לא. 

הפוסט הזה כן מנסה להביא את העובדות כפי שהן, ולהעלות את השאלות המתבקשות לגבי הכוונות האמיתיות של המעסיקים שלנו.


הבהרה שנייה: לא עו"ד ולא בן עו"ד אני. אף חלק בפוסט הזה לא נכתב בעיניים משפטיות. בכלל, אני די בטוח שכל המעסיקים שמהם אני לוקח כאן את הדוגמאות מכוסים לגמרי מבחינה משפטית.  

הדיון שאני מנסה לעורר הוא לגמרי לא ברמה המשפטית, אלא ברמה המוסרית - אם עוד יש כזו בעולם העבודה הישראלי.


סטירת לחי ראשונה 

את הדרך שלי בעולם העבודה התחלתי באגף המחשוב של אחד הבנקים הגדולים. זה היה יופי של מקום לעבוד בו מכל בחינה אפשרית בערך, ואני מודה שעד היום יש בי יותר משמץ של געגוע לשם.

בדיוני השכר מול משאבי האנוש לפני שהתחלתי לעבוד, הציגו לי דף יפה עם פירוט רכיבי המשכורת שתהיה לי, ובשורה התחתונה - איך שהסה"כ הכללי מתכנס, פחות או יותר, למה שאני מבקש.  

תמימות? טיפשות?  אולי גם וגם, אבל בזמנו זה היה נראה לי לגמרי בסדר.

אחרי שנה+ של עבודה שם, ורק אחרי שיחות עם עובדים ותיקים יותר, הבנתי פתאום כמה שהתלוש החודשי שלי הוא לא יותר מאשליה אחת גדולה ומתוכננת היטב.

שימו לב לפירוט רכיבי המשכורת שהיו לי שם:

  • שכר יסוד
  • ותק
  • תוספת משפחה
  • שכר עידוד  (עידוד למה בדיוק?)
  • פיצול גלובלי   (?)
  • משכורת י"ג  
  • גמול השכלה
  • ביגוד   (?)
  • ניהול   (למרות שניהלתי אז רק את עצמי, וגם זה בקושי)
  • טלפון
  • החזקת רכב  
  • תוספת ק"מ
  • דמי ייצוג    (איזה ייצוג? של מי?)
  • השלמת דמי ייצוג    (כי סעיף הייצוג הקודם לא הספיק, כנראה...)
  • השתתפות ביטוח בריאות  
  • החזר ביטוח לאומי
  • גן ילדים
  • תוספת ילדים 1-4
  • אשל בוקר
  • אשל צהריים

מישהו שרד עד לכאן בלי לקבל סחרחורת?

יגיד מי שיגיד - מה אתה מתלונן בכלל?  אתה מקבל החזר ביטוח לאומי, והשתתפות ביטוח בריאות, וגן ילדים ועוד מלא מלא צ'ופרים והכל נכון -

והאשליה הזו באמת עובדת עליך עד הרגע שאתה מבין שכל הרשימה הארוכה והמצוצה מהאצבע הזו, לא נוצרה אלא למטרה אחת בלבד - כדי שהמעסיק יוכל להתחשב רק ב-50% בערך (!) מהמשכורת שלך לצורך ההפרשות הסוציאליות.....כל השאר, פשוט לא נספר לך לפנסיה.


וכשאתה מבין את זה, זה רגע עצוב מאוד, כי למה אתה בסה"כ מצפה בתור עובד?

למשכורת שמחושבת בצורה הוגנת, כזו שתהיה התאמה בין צורת החישוב שלה (על כל המרכיבים שלה), לגודל האמון וגודל האחריות שהארגון מפקיד בידיים שלך מדי יום ביומו.   לא יותר מזה, אבל בטח לא פחות מזה.

וזה לגמרי לא מה שקיבלתי, ככה התברר לי בדיעבד.


תלוש משכורת - אשליה
תלוש משכורת מודרני - אשליה של משכורת. שקל לא יותר.

תחנה שנייה - עולם ההייטק הישראלי

מהבנק שבו עבדתי, עברתי לחברת הייטק גדולה. נדמה לי שהיא נחשבת אפילו לחברת ההייטק הגדולה בישראל, ומכיוון שבאותה תקופה זה התאים לי - לקחתי גם רכב ליסינג.

העלות של הליסינג - סדר גודל של 3,800 ש"ח בחודש - ירדה לי מראש מהברוטו החודשי שלי, כך שעל הסכום הזה למעשה לא היו לי הפרשות סוציאליות. 

לפני שחתמתי, וידאתי מול החברה שאם יקרה יום אחד וארצה "לוותר" על הליסינג ("לוותר", כאילו שמדובר בהטבה חינם אין כסף לבני מזל בלבד...), אז העלות שלו - אותם 3,800 ש"ח - יחזרו לי לברוטו החודשי שלי.

עברו כמה שנים, והגיע גם הרגע הזה.

אלא שאז, אחרי שהגשתי את הבקשה להחזיר את הרכב, התברר פתאום שמישהו החליט לשנות את הכללים בלי להודיע, ומאז ש-"שינו את הנוהל בחברה" - מי שמחזיר רכב מקבל אמנם בחזרה למשכורת את העלות של הליסינג, אבל לא לבסיס של המשכורת, אלא כתוספת חיצונית של "אחזקת רכב"...

המשמעות היא - כמובן - שעל הסכום הזה - כמעט 4,000 שקלים בחודש (!) - החברה לא תצטרך להפריש ולו שקל אחד נוסף במסגרת ההפרשות הסוציאליות.

אז למה לא הודיעו לעובדים שמחזיקים רכב ליסינג, שעומדים לשנות את הנוהל?  ולמה לא נתנו לעובדים האלה הזדמנות להחזיר את הרכב לפני שמשנים את הנוהל?

התשובה ברורה - כדי להצליח להתחמק מלהפריש עוד כמה שקלים לפנסיה של העובדים.

חוקי? אולי.  
יעמוד במבחן בית משפט?  גם אם כן - זה לא העיקר. 
העיקר הוא - שזה מריח רע, ומרגיש, מבחינת העובד, רע מאוד.


בית הדין הארצי לעבודה
בית הדין הארצי לעבודה - אי צדק מוסרי במסווה של צדק משפטי



שלישי ואחרון: תפקידי אמון - אז איפה האמון בדיוק?

לפני כמה ימים, ביקש ממני חבר להעיף מבט על טיוטת חוזה ששלחו לו. במקרה הזה, לא מדובר בתעשיית ההייטק, אלא בתחום מסורתי הרבה יותר, שכולל מערכי ייצור, לוגיסטיקה, מחסנים וניהול של עובדים, ספקים והרבה כסף. 

התפקיד שאליו הוא התקבל מוגדר בחברה תפקיד אמון מיוחד - תפקיד מפתח, שבלעדיו לבעלים יהיה קשה מאוד להעביר את החברה את תהליך השינוי שהם מקווים לעשות שם בשנים הקרובות.


המילים "תפקיד אמון מיוחד" הופיע בחוזה בפירוש כמה וכמה פעמים, ולא סתם - מי שיישב בתפקיד הזה, באמת צריך להיות מישהו שסומכים עליו בעיניים עצומות.


אלא שמה שראיתי בפועל בחוזה - פשוט לא מסתדר עם הצורך הבסיסי הזה באמון. למשל (תחזיקו חזק):

  • סעיף בחוזה (!) שמחייב את העובד לעדכן את המנהל הישיר שלו באופן טלפוני בכל יום, ולפחות אחת לשבוע בכתב.
  • סעיף שקובע שהדרך היחידה של הבעלים לעקוב אחר הנוכחות של אותו עובד היא באמצעות שעון הנוכחות, ולכן - כל פגם שהוא שיימצא בדיווח הנוכחות של העובד יהיה הפרה יסודית של החוזה, יהווה עילה לפיטורים, וישלול ממנו גם את הזכות לפיצויי פיטורין (!).
  • סעיף שקובע שאם הוא מחליף בגדים כשהוא מגיע לעבודה, או כשהוא יוצא מהעבודה (כאמור - מדובר בסביבת ייצור), אז את החתמת שעון הנוכחות הוא יעשה רק אחרי שהחליף את הבגדים ונכנס לעבודה בפועל, או לפני שהחליף את הבגדים כשהוא בדרך החוצה.


היו עוד סעיפים כאלה, אבל נראה לי שזה כבר לגמרי מספיק בשביל להעביר את הרעיון.


אני מזכיר - מדובר על תפקיד ניהולי די בכיר, כזה שמצפים ממנו לקחת אחריות על כל דבר שקורה במפעל, וזה כולל סופי שבוע, ערבי חג וכו'.

הפער בין הגדרת התפקיד הזה כ-"תפקיד אמון מיוחד" עם כל האחריות האישית שנלווית אליו, לבין הסעיפים הקטנים של החוזה והתחושה החשדנית והכמעט אובססיבית שמתקבלת מהם - פשוט לא נתפס אצלי.

צ'ארלי צ'פלין - זמנים מודרניים
צ'ארלי צ'פלין - ככה נראה תפקיד אמון?




סוף דבר

הקדמתי ואמרתי - אני לא מתיימר לבחון את שלושת הדוגמאות שהבאתי כאן בכלים משפטיים, ובטח לא מבין בזה מספיק בשביל לעשות את זה.


יכול להיות, שבחלק מהמקרים, בצורה זו או אחרת, היה אפשר לפעול נגד החברות בביה"ד לעבודה, אבל ממש אין לי עניין כזה.


העניין שלי בשלושת הסיפורים האלה הוא רק להעלות את השאלות שזה מעלה:
איך יכול להיות, שחברות שמצפות מהעובדים לעשות כל מאמץ כדי להצליח (שזה בעצם....כדי שהחברה תצליח), לא מייחסות טיפת חשיבות להוגנות ולשקיפות כלפי אותם עובדים?


איך זה שחברה שנותנת בך מספיק אמון בשביל להפקיד אצלך בידיים את הסודות המסחריים שלה, מרשה לעצמה להתייחס לשביעות הרצון שלך ולאמון שאתה נותן במערכת, כאל הערך הנמוך ביותר בסולם החשיבות של החברה?

והאם זה יכול להיות, שאף אחד בהנהלה של החברה, לא שאל את עצמו באמת מה זה יעשה לעובדים שלו, כשהם יבינו פתאום שהחברה מנצלת כל הזדמנות לחסוך על הגב שלהם, ועל חשבון הפנסיה שלהם, כל שקל אפשרי?